<h1>שבלי הלקט דין סחורה במינין טמאים סימן ל"ט</h1>
<h2>דף כד:</h2>
בירושלמי בשביעית פרק (שני) [שביעי] [ה"א] ציידי חיה ועופות ודגים שנתמנו להן מינין טמאין מותר למוכרן. ר' יהודה אומר, אף מי שנתמנה לו לפי דרכו לוקח ומוכר, ובלבד שלא תהא אומנותו בכך. וחכמים אוסרין. כתיב, טמאים הם לכם, מה ת"ל וטמאים יהיו לכם, אלא, אחד איסור אכילה ואחד אסור הנאה, כל דבר שאיסורו מדבריהם מותר לעשות בו סחורה. והרי חמור, למלאכתו הוא גדל. והרי גמל, למלאכתו הוא גדל. אמר ר' אבהו בשם ר' אלעזר הלכה כר' יהודה. תשובת הר"ר שמחה שהשיב להרב אבי העזרי זצ"ל, מה שבאת להתיר סחורה בנבלות וטרפות, דר' יהודה פליג בפ"ז דשביעית ואמר, אף מי שנתמנה לו לפי דרכו לוקח ומוכר, ובלבד שלא תהא אומנותו בכך, ופסיק בירושלמי בגמרא הלכה כר' יהודה, איני רואה דבריך, חדא, דסתמא דמלתא דפרק כל שעה [פסחים כ"ג ע"א] אסר ליה. ותו, אפילו לר' יהודה לא שרי אלא מי שנתמנה לפי דרכו ולא לחזר אחריהן. ומה שפסק בירושלמי כר' יהודה [לא] קאי אדר' יהודה דנבלות וטרפות (ולא) [אלא] אדר' יהודה דשביעית, דמייתי התם פרק זה בורר [פ"ג ה"ה], תמן תנינן, א"ר יהודה, במה דברים אמורים, בזמן שאין לו אומנות אלא הוא וכו'. תדע, דבירושלמי דבפרק זה בורר איתא להאי גירסא דירושלמי דשביעית דפסק כר' יהודה, אע"ג דלא אייתי דר' יהודה דנבלות וטרפות, ותו דבגמרא דידן בפרק זה בורר [סנהדרין כ"ו ע"ב] איתא נמי לההוא פסק א"ר אבהו בשם ר' אלעזר הלכה כר' יהודה. וגירסא דירושלמי דשביעית מוכחת, דגרסינן התם, תמן א"ר אבא בר זבדא א"ר אבהו בשם ר' אלעזר הלכה כר' יהודה דמתניתין. אף הכא כן, פירוש, כשם שפסק גבי שביעית כר' יהודה דתלי טעמא בשאין לו אומנות אלא הוא, הכא נמי גבי נבלות, כיון דתלי טעמא בשאין לו אומנות אלא הוא הלכה כמותו, א"ר יוסי ב"ר בון, תמן אין מלכות אונסת, ברם הכא, מלכות אונסת, גבי שביעית מקילין כר' יהודה משום אונס מלכות, כדאמרינן פרק זה בורר, משרבו האנסין מאן נינהו ארנונא, אבל גבי סחורת נבלות וטרפות דליכא שום אונס מלכות, לא שרינן כר' יהודה. ואגב שיטפת גירסת ירושלמי דזה בורר דקאי גבי שביעית, וקאמר אנבלות תמן מלכות אונסת, נקט נמי האי לישנא הכא. ובדוכתא טובא נמי לא מקפיד בתלמודא דידן בין הכא להתם, דברייתא דמתחיל למישקל ולמיטרא בה קרי הכא, משנה וברייתא דההיא מסכתא גופיה מדמי אההיא דשקיל וטרח בה קרי התם.
